​ Fight-Flight-Freeze

בתקופה זו בארץ, רבים מדווחים על תגובת 'קפא' שבאה לידי ביטוי בתחושה של העדר כוח, תחושה בהלה שנעצרה בתוך הגוף שלנו המביאה לתחושת שיתוק. יש מה לעשות, השיטה שלנו מתבססת על תצפיות בתפקוד של בעלי חיים והדרך שלהם לעבור ממצב 'קפאון' למצב מאוזן חזרה.

כאשר ישנו לחץ נפשי מתמשך הדבר עלול לשחוק את המערכת שלנו ולגרום לנזק אם לא נטפל בו. דחק כרוני יכול לקרות כתוצאה מפעילות הגורמת לסטרס תמידית או מצב נתון שגורם לנו להיות במתח כל הזמן כמו בתקופת מלחמה. סטרס מתמשך יכול לגרום לכל תסמינים גופניים, כמו פגיעה בריכוז, בשינה ומערכת העצבים, לגרום לעצבנות 'פתיל קצר' קושי להרגיע את הגוף ודמוי עצמי נמוך ועוד.

לאחר אירוע טראומטי, חלק מהאנשים מפתחים תגובה יתרה. מדובר בדפוס חוזר של תגובות הקשורות לאירוע הקשה שהיה כל כך קשה להכיל באותו רגע ולכן משהו בתוכנו קפא. התגובה יכולה להגיע לאחר: תקיפה, תאונות,  אסונות טבע, טראומת ילדות, אירועי חיים מלחיצים

במקרה זה, המוח מגיב לטריגרים שקשורים כדי להכין אותך למצבים טראומטיים עתידיים. התוצאה היא תגובה יתרה.

קצת רקע מדעי מאת מכון חיבורים

פחד משפיע על הבחירות ושיקול הדעת שלנו, ממצב רגוע של המוח המשדר לגוף 'עסקים כרגיל' אנחנו יכולים בעת פחד להכנס למנגנון הישרדותי שנועד לשמור עלינו. אבל מה עושים כאשר המנגנון הזה בפעילות יתר

תגובת ברח הילחם או קפא היא תגובה אוטומטית של מערכת העצבים בגוף כשאנו תופסים את המצב הנוכחי כמאיים. מנגנון זה התפתח אצל בני האדם אבולוציונית כדי לשמור עלינו מפני סכנות.

קפאון

יש אנשים שהתגובה האוטומטית שלהם למצב מאיים הוא קפיאה במקום. כאשר לא מסוגלים לברוח וגם לא להילחם, האופציה האחרת היא קפיאה, חיוורון, תחושת אימה, תחושת נוקשות, כבדות, קור וקהות גופנית, דפיקות לב חזקות, ירידה בקצב הלב, תחושת לחץ ועקה.

לחימה

כשחשים בסכנה אך יש צופים אפשרות לגבור על האיום, נכנסים למצב קרב. המוח שולח אותות לכל הגוף כדי להתכונן במהירות לדרישות הפיזיות של לחימה. תגובות גופניות והתנהגותיות: לסת נעולה או חריקת שיניים, דחף אגרסיבי לאלימות, רגשות זעם, כעס, תקיפת מקור האיום

בריחה

נסיון הימנעות מהסכנה על ידי בריחה או דחף לברוח. במקרים מסוימים, בריחה יכולה להיות ההחלטה הנכונה ביותר. קחו לדוגמא בניין בוער. אלא אם כן אתה איש הצלה, עדיף לצאת משם במהרה

התגובות האלה מעידות על מצב בריחה: תחושת עצבנות או מתח, צורך להימלט – תחושה של הילכדות, תנועות עצבניות של רגליים, וזרועות, תנועות תזזיתיות בגוף, תחושת נימול בגפיים, אישונים מורחבים.

איך עובד המנגנון

מבחינה ביולוגית, המנגנון מופעל בתגובה לגירוי חיצוני, או פנימי שנחווה מאיים, ואז מתרחשת שרשרת תגובות במוח, האמיגדלה- מרכז הפחד במוח נכנס לפעולה, ומעביר להיפותלמוס אותות שמפעילים את מערכת העצבים המרכזית. מערכת העצבים שאחראית על אותו מנגנון נקראת המערכת הסימפתטית, ואילו המנוגדת לה שאחראית על הרגעת הגוף נקראת פרא סימפתטית. כאשר מופעלת מערכת העצבים הסימפטית מופרש אדרנלין שמניע את הגוף לפעול על מנת להימנע מהגירוי המאיים ו”החיילים” שמתעוררים ראשונים הם התגובות של ברח, הלחם או קפא ולפעמים ישנם תגובות משניות נוספות

​

תגובת ברח הילחם או קפא יוזמת ביצוע של התנהגויות הכוללות בריחה כדי לברוח או לחימה כדי להגן, בקרב בעלי חיים תגובת 'קפא' מופיעה במלואה והחיה מוטלת ארצה כאילו שמתה, אנחנו, בני האדם, יצורים מפותחים יותר, במקרה הזה, לא בטוח שזה לטובתינו, תגובת ה'קפא' שלנו יכולה להיות מתעתעת מכיוון שאיננו נופלים ארצה אלא עומדים, לכאורה מתפקדים, אבל בפנים מכווצים, קפואים, מרגישים משותקים.

הבעיה שלנו היא כפולה: ראשית שאיננו מזהים בהכרח שאנו בתגובת 'קפא'. ושנית, שהתגובה משתרשת בגופינו גם כשהסכנה חלפה. אם נחזור לבעלי החיים, לאחר שהסכנה חלפה הם קמים וחוזרים לשגרתם, לא לפני שמערכת העצבים שלהם עושה תגובה אוטומטית כדי לסלק את שאריות החומרים שהופרשו במוח בעת הקפיאה.

חוקרים מצאו שגם אנו יכולים לבצע את הפעולות האלה ולהשיב לגוף את האינסטינקטים הבריאים שלו ביכולת לעבור בין מצבי ברח-קפא-הלחם לבין מצבי רוגע ואפשרות להשיב את אנרגיית החיים האבודה

השיטה שלנו מבוססת על מחקרים אלה ורבים נוספים, השיטה עובדת עם המערכת הפראסימפתטית באמצעות תנועה מוזיקה ומפגש אנושי, הכלים בהם אנו משתמשים מרפאים ומחזירים את התפקוד האינסטינקטיבי הבריא של מערכת העצבים.

להסבר על השיטה שלנו