מה קורה במוח שלנו בעת פחד מתמשך

קצת רקע מדעי מאת מכון דוידסון

שיבוש האינסטינקטים הבריאים

מחקרי מוח מראים שחוויית סטרס מתמשכת או חוויית סטרס בעוצמה קיצונית משבשות את האינסטינקטים הבריאים, פוגעים באיזון הטבעי ומשאירים את המערכת הסימפתטית בפעולה גם כשהסכנה חלפה.

במצב זה שימוש בשיטות הגופניות בהן אנו משתמשים מפעילות את המערכת הפראסימפתטית העוזרות להרגעת הגוף והנפש, משפרת את התפקוד בשגרה, מעלה את יכולת הריכוז, הזכרון ומייעלת את קבלת ההחלטות.

המידע שאנחנו קולטים מהסביבה בעזרת חושי הראייה והשמיעה מגיע אל חלק במוח שנקרא אמיגדלה, ויש לו תפקיד חשוב בעיבוד ויצירת רגשות, בפרט פחד. בעת סכנה, האמיגדלה שולחת אות בהול לחלק אחר במוח, ההיפותלמוס. ההיפותלמוס משמש מעין מרכז בקרה שמווסת את פעילות הגוף כדי לשמור על מצב פיזיולוגי יציב וקבוע יחסית.

בעקבות המסר שקיבל מהאמיגדלה, ההיפותלמוס מפעיל את מערכת העצבים הסימפתטית, שהיא חלק ממערכת העצבים האוטונומית שלנו: היא אחראית לתגובות עצביות שאין לנו שליטה רצונית בהן.

המערכת הזו כוללת שלוחות של תאי עצב שיוצאות מהמוח אל שאר איברי הגוף, ובעזרתן היא מורה לאיברים הפנימיים שלנו לחולל את התגובה הפיזיולוגית שמאפיינת מצבי דריכות. התגובה הזו כוללת, בין השאר, האצה בקצב הלב כדי שיספק יותר דם מחומצן לאיברי הגוף, התרחבות של כלי הדם בשרירים, שפעילות מוגברת שלהם דורשת חמצן רב, והרחבת האישונים כך שיאפשרו ראייה ברורה יותר.

בנוסף להשפעה הישירה של מערכת העצבים, היא גם גורמת לשחרור הורמונים כמו אדרנלין וקורטיזול, שמשנים את פעילות האיברים, הם מעבירים יותר דם לאיברים הנחוצים ופחות דם לאיברים שאינם נחוצים לצורך התגובה המיידית לסכנה ופעילותם פוחתת.

לאחר שהסכנה חלפה, מוטב שהגוף יחזור למצב מאוזן כדי שיוכל לתפקד כראוי. לשם כך משמשת מערכת העצבים הפראסימפתטית, שפעילותה הופכית למערכת הסימפתטית ומאזנת אותה. בעזרת המערכת הפראסימפתטית אנחנו חוזרים להיות רגועים וחוסכים אנרגיה, כך שהגוף פנוי לתהליכים שגרתיים כמו יכולת ריכוז, זכרון ותפקוד שוטף.

אם נדמה את הגוף כולו למכונית, פעילותן המשלימה של שתי המערכות משולה לדוושת ההאצה ולבלמים: הפעלתן לסירוגין מאפשרת לנו להגיב לסכנה, וגם להירגע לאחר שהתמודדנו איתה.